למעלה מעשר שנים התנהל משא ומתן מייגע עם בני משפחה ירדנית/ערבית-נוצרית שהחזיקו מבנה גדול בעיר העתיקה של ירושלים. לאחר שנסגרה העסקה כדת וכדין פוּנה הנכס, לא לפני שהמוכרים קבלו בעבורו הון רב. המוכרים עברו לחו"ל בליווי עו"ד מטעם 'עטרת כהנים' שהמשיך לדאוג שם לצרכיהם, למעט אח אחד מבני המשפחה שהחליט להישאר בנכס עד ליום שיכנסו המשפחות החדשות למתחם.
והנה הגיע היום. המשפחות המיועדות כבר היו מוכנות בקרבת מקום, אליהם צורפו נציגים מהעמותה ובחורי ישיבה שהתנדבו לסייע במבצע הכניסה המורכב. אותו אח ניסה לבצע ברגע האחרון סחיטה, ודרש רבע מיליון דולר במזומן, בנוסף לסכום העתק שכבר שולם. הוא התבצר בפנים, הציג עצמו כמחזיק חוקי בנכס, והודיע שאם לא יקבל את מלוא הסכום הוא אינו מתפנה מן המבנה שנרכש. כיוון שראו נציגי העמותה ששום דבר אינו מועיל, בקשו שניים מהם להכנס ולדבר עם האח הערבי. בעוד שהאחד מתווכח עם ה'סחטן' ומושך אותו בשיחה לעבר חדר צדדי, ניגש השני בחשאי לדלת הכניסה האחורית, פירק במהירות את צירי הדלת והודיע במכשיר הקשר לממתינים בחוץ שיכנסו מהדלת האחורית. תוך דקות התמלא המבנה במתיישבים יהודים.
האח הערבי נבהל מאוד אך ניסה בכל זאת להאחז במבנה ולעמוד על דרישתו. באותן דקות, החלו להתקהל בחוץ שכנים ערבים שבאו להפגין על כניסת יהודים לבית נוסף בירושלים, וניסו בלהט לפרוץ פנימה. האח הערבי כבר רצה לצאת, אך פחד שיזהו אותו ויפגעו בו על כך שמשפחתו הסכימה למכור את ביתה ליהודים…
לרגע הבריקה מחשבה במוחו של אחד מאנשי 'עטרת כהנים'. הוא הביט במהירות לעבר אחד הדיירים החדשים, שהיה לבוש במגבעת וחליפה רבנית, ושוב לעבר האח הערבי. תוך דקות יצא הערבי לבוש בחליפה וכובע, מוקף בבחורי ישיבה, שהתלוו אל 'רבם' עד שהגיעו למלון שהוזמן מראש לשהיית לילה עבור הערבי. למחרת כבר הצטרף האח לבני משפחתו שבחו"ל. כמובן שבחופזה ובבהלה לא הספיק לקחת דבר מנכסיו, אך הם הועברו אליו טיפין טיפין בהמשך.
כעבור חודש. במהלך שטיפת רצפה שגרתית באחת מדירות המתחם, נתקלה בעלת הבית במרצפה בולטת. התכופפה האישה לסדר את הבלטה הרופפת ולמרבה תדהמתה, מתחת לבלטה נמצאו מטילי זהב בשווי רבע מליון דולר! האישה המופתעת דיווחה לאנשי העמותה על האוצר. לאחר התייעצות עם תלמידי־חכמים הוחלט להשיב את הזהב, כמסופר בתלמוד ירושלמי (בבא מציעא ב, ה) על התנא רבי שמעון בן שטח שקנה חמור ומצא בו מרגלית יקרה, והחליט להחזירו לבעליו באמרו: "חמור קניתי, מרגלית לא קניתי!".
משהגיעו מטילי הזהב לידי בעליהם בחו"ל, התקשרה אשתו של הערבי שהיה גר באותה דירה ואמרה כשדמעות זולגות מעיניה: "אין כמו העם הנבחר!". מאז נמשכו היחסים הטובים עם המשפחה, אשר לא פעם הושיטה עזרה ל'עטרת כהנים' בגאולת בתים נוספים בעיר הנצח.
